איגרוף – היסטוריה וחוקי המשחק

היסטוריה

עוד בשלב מוקדם ביותר של התפתחותו למד האדם להילחם בידיו. בתחילה, כפועל יוצא מכורח המציאות, ובשלב מאוחר יותר למען השעשוע שבדבר, וכדי להתמודד עם עמיתיו.

העדויות המוקדמות ביותר לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי הן מהאלף ה-2 לפנה”ס. קרבות האיגרוף היו חלק מהמשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, אך רק במאה ה-18, לאחר תקופה ארוכה של שכחה, זכה האיגרוף שוב לאהדת הציבור, במיוחד באנגליה, שם הונהגו האליפויות הראשונות בספורט זה.

בסוף המאה ה-19 הפך האיגרוף (boxing) לספורט בעל חוקי משחק קפדניים. בשנת 1865 נתן המרקיז מקוינסברי את חסותו לתוכניתו של עיתונאי אנגלי, והעניק את שמו לחוקי האיגרוף הראשונים, שהפכו את האיגרוף ל”ספורט אציל”, שכן חדל להיות סתם מאבק אכזרי.

חוקי המשחק

ראשיתם המתועדת של חוקים בתחום האיגרוף מתחילה ב”חוקי זירת האיגרוף של לונדון” משנת 1743. בשנת 1853 הוחלפו ב”חוקי זירת האיגרוף המחודשים של לונדון”, ובשנת 1867 פורסמו “חוקי קווינסברי לספורט האיגרוף” שנכתבו בידי ג’ון גרהאם צ’יימברס מוויילס, ואשר טיוטה ראשונה שלהם פורסמה שנתיים קודם לכן.

הזירה

זירת איגרוף סטנדרטית היא ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו הפנימיות (בין החבלים) נעה בין 4.9 ל-7.6 מטר. בדרך כלל הזירה מוקמת על במה שגובהה 91-120 ס”מ. גובהם של עמודי הפינה שביניהם מתוחים החבלים הוא 1.5 מטר. עוביים של החבלים הוא כ-2.5 ס”מ והם מתוחים בין עמודי הפינה בגובה 46 ס”מ, 76 ס”מ, 107 ס”מ, ו-1.37 מטר מעל רצפת הזירה. ריצפת הזירה (הקרשים) מרופדת בקנווס בעובי 2.5 ס”מ.

סיבובים

בתחרויות איגרוף מקצועני מתקיימים בדרך כלל 12 עד 15 סיבובים, והקרב חייב להסתיים בהכרעה בין היריבים, בעוד שבתחרויות ידידותיות תיתכן גם תוצאת תיקו.

באיגרוף מקצועני משך כל סיבוב 3 דקות, כאשר ההפסקה בין סיבוב לסיבוב נמשכת כדקה עד דקה וחצי. בתחרויות איגרוף חובבני אין מספר קבוע של סיבובים. בדרך כלל מתקיימים 3 עד 6 סיבובים בקרב. משך סיבוב הוא בין דקה וחצי לשלוש דקות. ההפסקה בין סיבוב לסיבוב נמשכת כדקה עד דקה וחצי.

לבוש

מאחר שבאיגרוף מותר לפגוע ביריב רק מעל לקו המתניים (מעל לחגורה), מורכב לבושו של המתאגרף החובב משני חלקים בצבעים שונים, כדי להבליט קו זה.

משקל כפפות תקני הוא 6 עד 8 אונקיות, שהן 170 עד 224 גרם (בהתאם למשקל המתאגרפים). מתאגרפים משתמשים בדרך כלל גם במגן אשכים, למקרה של מכה מתחת לחגורה ובמגן שיניים, למניעת שבירתן במכות לראש. כמו כן, נהוג למרוח משחה כגון וזלין על הפנים כדי לגרום למכות להחליק עליהן במקרה של פגיעה, וגם כאמצעי לעצירת דימום מקומי.

באיגרוף חובבני, המתמודדים לובשים גופיה, לעומת איגרוף מקצועני הנערך בגוף חשוף. חובבנים חובשים גם קסדה בעלת מעטה חיצוני רך המגנה על הראש, כאשר הפנים חשופות. הקסדה מגנה בעת נפילה ומכה על הראש.

נעלי האיגרוף גבוהות, ומגנות מפני סיבוב הקרסול.